״הניגון הוא הממוצע בין הרוחניים והגשמיים״
בעל הסולם
כשהייתי ילד, טיילנו הרבה בטבע, אבא ואני.
באחד מהטיולים שלנו, שאלתי:
- אז בשביל מה חיים, בעצם?
- אף אחד לא באמת יודע. יש רק השערות - הוא ענה.
- אז מי זה האלהים הזה שכולם מדברים עליו? - שאלתי.
- אני בכלל לא מאמין בו. לא נראה לי שיש איזה סבא זקן וטוב לב שיושב על ענן וברא את הכל בשבילנו…
כי, אם הוא קיים, למה הוא מתחבא מאיתנו?
ניגון: ״אל מסתתר״
כבר לא ילד.
עומד מול צומת.
ללכת עם השכל, ההיגיון, על מה שבטוח?
או ללכת עם הלב?
הלב ניצח הפעם.
יצאתי למסע.
כבשתי את הפסגות הכי גבוהות… משם נפלתי לתהומות הכי חשוכים…
והמרוץ הזה לא נגמר… עליה… ירידה… עליה… ירידה… המטוטלת, הצעידה של החיים.
ניגון: ״מארש״
השאלות ממשיכות להציף, החיפוש לא פוסק.
עד שיום אחד משהו קורה. מתעוררת איזו נקודה בתוך הלב, מופיע אור בקצה המנהרה.
יש לאן להתקדם.
ניגון: ״קירבו לי״
מגלה ניגונים עם עומק אין סופי.
תדרים מסוג אחר, ממש מפסלים את הלב, לשים אותו כמו בצק, והוא חוזר לפעום.
ניגון: ״הנה כחומר״
עומד מול ים של אנשים.
כולם כל כך שונים, אך מחוברים בשירה מעל ההבדלים.
שרים בקול אחד, כאיש אחד עם לב אחד.
ממש תחושה של אהבה שורה בין כולם.
ניגון: ״בני היכלא״
הרבה שנים חלפו. יותר מדי.
ואיתם הצורך לרפא את הקשרים.
הגיע הזמן לחזור.
"התקווה היחידה היא - לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הטבעית העמומה בנו"
בעל הסולם, עיתון האומה
ניגון: ״חמול על מעשיך״
ונמשיך מכאן עם איזו תפילה אופטימית…
שבאמת לכולם יהיה טוב.
ניגון: ״יעלה תחנונינו״
